מאז נחקק חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, אשר ביסודו הינו חוק סוציאלי שנועד להתמודד עם "מכת מדינה" של תאונות דרכים, אין צורך להוכיח אשם בכדי לזכות בפיצויים בגין נזקי גוף מחברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב בביטוח חובה. לפיכך, גם אם האחריות לתאונת הדרכים מונחת על כתפי הנפגע עצמו, עדיין זכאי הוא לפיצוי מחברת הביטוח כל עוד אין התאונה נכנסת באחד מן החריגים בחוק.

כאשר אדם נוסע ברכב שבו נוהג אדם אחר ואותו נוסע נפגע בתאונת דרכים, עליו לתבוע פיצויים מחברת הביטוח של נהג הרכב. אולם בכך לא די – כל תביעה שמוגשת לבית המשפט על-ידי נוסע ברכב שנפגע, צריכה להיות מוגשת גם כנגד נהג הרכב עצמו ולא רק כנגד חברת הביטוח. זו הסיבה שנהגי רכב שהיו מעורבים בתאונות דרכים שבהם נפגעו נוסעים שנסעו עימם ברכב שבו נהגו, מופתעים לקבל תביעות אישיות נגדם.

חובה זו נובעת מן האמור בסעיף 19 לפקודת רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל – 1970, הקובעת כי בתביעת ביטוח ישלם המבטח פיצויים לניזוק רק לפי פסק דין. כלומר לא רק שצריך להגיש את התביעה גם כנגד המבוטח, קרי נהג הרכב, אלא יש גם לקבל פסק דין של בית המשפט נגדו על-מנת שחברת הביטוח תשלם לנפגע את הפיצוי.

פסק הדין המנחה בעניין הוא פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 489/79 אליהו חב' לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה ויולט צאיג ז"ל, פ"ד לה' (2), 123, במסגרתו נקבע כי גם לאחר חקיקת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כאשר מדובר בנזק גוף שנגרם לזולת ולא לנהג המבוטח, יש חובה לקבל פסק דין כנגד הנהג בכדי להיפרע מחברת הביטוח.

קביעה זו חזרה בפסקי דין רבים עד ליום זה, וכך אף נהוג בפרקטיקה – תביעת פיצויים בגין נזקי גוף בתאונת דרכים מוגשת תמיד גם כנגד נהג הרכב, למעט כאשר מדובר בקרוב משפחה מדרגה ראשונה. כלומר, גם כאשר מדובר בידיד או חבר קרוב אשר נהג ברכב, אין כל ברירה אלא להגיש את התביעה גם כנגדו.

יחד עם זאת, כל אדם שברשותו ביטוח חובה תקף, חברת הביטוח אמורה ליטול את הטיפול בתביעה לידיה והמבוטח אינו אמור להיפגע מן התביעה ו/או להוציא מכיסו סכומים כלשהם בגינה.

לפיכך, בכל מקרה בו אדם מקבל תביעה אישית כנגדו בגין היותו נהג הרכב, וברשותו ביטוח חובה תקף, מומלץ כי יפנה את התביעה לסוכן הביטוח ו/או לחברת הביטוח אשר תיקח את הטיפול בתביעה לידיה.